משה פוגלמן נ' בטוח לאומי-סניף ת"א-מח' משפטית

פסק דין

1.בפני ערעור על פי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995, על החלטת ועדה לעררים – אי כושר, מיום 10.2.10, אשר קבעה כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר.

2.המערער טען כי הועדה לא התייחסה לנסיבותיו האישיות ובכללן רמת השכלתו וגילו, הועדה לא בחנה את יכולתו לשוב לעסוק בעבודתו הקודמת ולא ברור כיצד כתבה כי הוא יכול לעבוד בתעשיה קלה – עבודות ייצור, לאור ליקוייו הרפואיים.

3.המשיב טען כי הועדה עיינה בפרוטוקול הועדה הרפואית לעררים, סקרה את כל נכויותיו, בחנה את גילו, עברו התעסוקתי, השכלתו ונסיבותיו האישיות. בנוסף, גם דו"ח מחלקת השיקום מיום 8.12.09 קובע כי המערער לא איבד את כושרו להשתכר. עמדת המשיב הינה כי החלטת הועדה הינה מנומקת, סבירה ואין בה כל פגם המחייב התערבות בית הדין.

5."נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר הינה - דרגת נכותו הרפואית של הנכה המבטאת דרגת אי כושר אובייקטיבית לעבוד. מעבר לכך על הוועדה לבחון את נתוניו האישיים של הנכה כגון יכולתו לעבוד בעבודה משרדית או בעבודת כפיים לאור כישוריו וההיסטוריה תעסוקתית שלו" (בר"ע (ארצי) 538/07 עדס - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 26.4.09).

מעיון בפרוטוקול הועדה עולה כי החלטתה מנומקת וברורה. הועדה שמעה את המערער ובא כוחו, התייחסה לממצאים הרפואיים ואף מנתה סוגי עבודות בהן הוא יוכל לעבוד. הועדה פירטה את הנכויות הרפואיות שנקבעו למערער ואף התייחסה לליקוי הראיה ממנו המערער סובל, שלא נכלל בחישוב הנכות הרפואית (סעיף מנופה). בנוסף, הועדה היתה ערה לגילו (ציינה את שנת לידתו) ועל פי הפרוטוקול, עמד בפניה מידע סוציאלי, לרבות דו"ח כושר השתכרות מיום 2.12.09 שבו מפורטים השכלתו והרקע התעסוקתי. על בסיס כל אלה, הועדה הגיעה למסקנה כי המערער מסוגל לעבוד כ"פקיד מודיעין, איש קבלה בבתים רבי קומות וכן בעבודה ללא ראיה מדויקת מאוד וללא מאמצים פיזיים בתעשייה קלה".

6.משהועדה שמעה את טענות המערער, עיינה במידע הסוציאלי שעמד בפניה והתייחסה לליקוייו הרפואיים של המערער ולנתוניו האישיים, לא נפל פגם בהחלטתה. הועדה מנתה מספר סוגי עבודות בהן המערער יוכל לעסוק לאור נתוניו האישיים ואין מקום לטענה כי שגתה בכך שציינה כי המערער יוכל לעסוק בתעשייה קלה, שכן סייגה קביעתה לעבודה ללא ראייה מדויקת וללא מאמצים פיסיים. בנוסף, מאחר שהועדה נדרשת לקבוע את כושר ההשתכרות ולא את היכולת לשוב לתפקיד מסוים, לא נפל פגם בכך שלא בחנה את יכולתו של המערער לשוב ולעסוק בעבודתו בקודמת.

לאור העובדה כי "קביעת דרגת אי כושר היא בתחום שיקול דעתה הרפואי של הועדה והסמכות הנתונה לבית הדין הינה להעביר ביקורת שיפוטית על התנהלות הועדה" (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)), אין מנוס מדחיית הערעור.

7.סוף דבר - הערעור נדחה.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ו חשון תשע"א, 03 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: